לְסָּבְתָא אֶזֵ"נִי
פִּתְאוֹם פּוֹצְעִים אוֹתִי כָּל הַפְּסָחִים
שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי "אֵיפֹה אַתְּ בַּסֵּדֶר ?"
וְהַיָּמִים הַבּוֹהֲקִים בֵּין קִירוֹת "עֲמִידָר"
אַתְּ , נְסִיכָה מֵאִיסְטַנְבּוּל , שֶׁאַחַיִךְ עָשׂוּ הוֹן מִיַיִן ,
שֶׁבְּנֵי אַחַיִךְ מְיַצְּרִים סְפִינוֹת טִיּוּל
אֵיפֹה הָיִית ? עִם מִי עָשִׂית ?
אוּלַי הָלַכְתְּ לְ "מלב"ן"
אוּלַי לֹא הָיָה נוֹרָא
לְהָסֵב עִם זְקֵנִים זָרִים
שֶׁלֹּא יָצְאוּ אִתָּךְ מְ"חוֹף-הַתְּכֵלֶת"
שֶׁלֹּא יִהְיוּ אִתָּךְ בַּשָּׁנָה הַבָּאָה
בִּירוּשָׁלַיִם… הַאִם עָלִית לִירוּשָׁלַיִם?
מֵאָז יָרַדְתְּ בָּאֳנִיָּה
עָלֶיהָ הֶעֱלוּ אוֹתָךְ בְּקֹשִׁי , בְּבּוּלְגַּרְיָה,
כִּי כְּבָר הָיִית זְקֵנָה?
פִּתְאוֹם פּוֹצְעוֹת אוֹתִי כָּל הַנְּסִיעוֹת לִירוּשָׁלַיִם
שֶׁלֹּא שָׁאַלְתִּי אִם תִּרְצִי לָבוֹא.
חוֹמוֹת נוֹשְׁכוֹת אוֹתִי בְּשִׁנֵּיהֶן.
מִגְדַּל-דָּוִד דּוֹקֵר.
הֲיִתָּכֵן שֶׁלֹּא הִגַּעְתְּ אֶל הַבִּירָה?
מָה עִם הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי?
הַלֹּא לַמְרוֹת שֶׁהִסְתַּתַּרְנוּ קְצָת בְּצֵל הַצְּלָב
— אַתְּ הָיִית "דָּתִיָּה"!
צַמְתְּ בְּכִּפּוּר , הָלַכְתְּ בָּרֶגֶל עַד לְ"גַּן-תָּמָר "
לְהִתְפַּלֵּל בְּשָׂפָה לֹא בְּלוּלָה,
וְלִפְעָמִים הִתְעַלַּפְתְּ בַּדֶּרֶךְ,
נִשְׁעַנְתְּ עַל הַשִׁיקְמִים
וְאֵיךְ עָבְרוּ עָלַיִךְ מֵאוֹת עַרְבֵי -שִׁשִּׁי?
הַאִם הֻזְמַנְתְּ אֶל בֵּית בִּתֵּךְ — אִמִּי?
הַאִם עָזַרְתְּ לִפְרֹשׂ
אֶת מַפַּת הַכְּנִיעָה הַלְּבָנָה
בֵּין נַחֲלֵי מָרָה שְׁחֹרָה שֶׁל אַבָּא?
פִּתְאוֹם פּוֹצְעִים אוֹתִי צִירֵי הַשְּׁעָרִים
בָּהֶם נָעַלְתִּי אֶת גַּנִּי!
בְּפָּנַיִךְ , בִּפְנֵיהֶם, בִּפְנֵי כֻּלָּם
לְהַצִּיל לְעַצְמִי קְצָת אֹשֶׁר
מִן הַחֹשֶׁךְ הַשָּׁפוּךְ עַל הָעוֹלָם.
שיר נהדר סבינה, אפילו שיר גדול, אם תרשי לי. אצלי השיר שלך עלה ביופיו הגדול על כאבי הבית שלי. אצלי כאן עדיין 11.4 יום השנה למות אמי.
מרור מדור לדור.
כתבתי ספר שלם על מות אמי, שאהבתי. טרם פירסמתי.
תודה על תשומת ליבך.
סבינה, מפת הכניעה הלבנה מבהיקה בתוך החושך השפוך על העולם…
תודה, אמיר.
אני שמאמינה כי דומה מושך דומה, שונאת להגיד את זה — אבל אמרתי, רק הפעם (בלי נדר).
סבינה, שיר חזק מאד, חד, דוקר, כמו מגדל דוד בלב השמים. מַפַּת הַכְּנִיעָה הַלְּבָנָה – משפט עם עצמה ….
תודה, אורה.
אוי עדולה-סבינה (בשבילי את תמיד תהיי גם עדולה!), העלית דמעה בעיני. למות על סבתא אז"ני שלא ראתה את ירושלים.
בשבילך, אמי:
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=92&itemID=698#post698
כמה יפה! פורט על כמה וכמה מיתרים בבת אחת — כמו שירה. גם העטיפה נהדרת. מי עיצב, אתה? שוב עושה לי חשק להתחיל לקרוא פרוזה.
תודה
יום אחד, בגיל המתאים, מגיעה התובנה, צצות השאלות, צצה מציאות שלא נתפסה כצער בשעתה, הזכרונות מתדפקים על הדלת של החג המשפחתי.
מכמיר לב. להציל לעצמי קצת אושר בתוך החושך השפוך על העולם.
בגיל עשרים, אחרי הכרות בחיל האויר, אהרון ואני החלטנו ליצור לעצמנו עולם רענן, סגור, הרחק מהכל. וכך היצלנו לעצמנו קצת עושר הרחק מן הבעיות המשפחתיות והלאומיות.
אושר ו עושר? 🙂
למה את מתכוונת ב"עושר"? סתם צוחקת? יודעת שבעלי צייר ידוע ולכן אולי אנחנו עשירים?
לא, התלוצצתי, כי כתבת כאן למעלה – וכך היצלנו לעצמנו קצת עושר הרחק מן הבעיות המשפחתיות והלאומיות.
לא ידעתי…
זה דבר נפלא מאין כמותו להציל קצת אושר לעצמינו בעולם. ואם זכינו גם בעושר שהרי אנו ברי מזל! שמחה בשמחתך. גם אני מרגישה ככה. לפעמים.
מצחיק שגיאות הכתיב הללו!
כן. זה קורה לי לא מעט בזמן האחרון…
🙂
שיר נפלא. אחד מעצבונותי יהיה תמיד עלכך שלא שאלתי את סבתי האהובה לשלומה, בשבת האחרונה לפני מותה הפתאומי.
תודה, אסתי .
היי סבינה, אני בעיקר, מרגישה את הפציעה בה מדובר. חג שמח